חייו ומותו של המרטיר היהודי פרנסיסקוס מלדונדו דה־סילבה. אילן שיינפלד שוב הרחיק עד צ'ילה ופרו בכדי להעלות באוב את פרשת חייו השכוחה של פרנציסקוס מלדונדו דה סילבה, הנזיר היהודי. זהו הרומן ההיסטורי הרביעי של שיינפלד, וספרו העשרים וחמישה. פרנציסקוס מלדונדו דה סילבה (1592-1639) נולד בבצי'לה, בימי האינקוויזיציה הספרדית. כבר בילדותו חשף בפניו אביו, רופא קתולי, שהוא יהודי נסתר, האנוס לקיים את מצוות דתו בהיחבא.
הגילוי הזה, וניסיונו של פרנציסקוס לשחזר את אמונת אבותיו, קורעים את חייו ואת חיי משפחתו. אביו ואחיו, אימו ואחיותיו, רעייתו וצאצאיו – כולם מיטלטלים בין נאמנות ובגידה, אדיקות וטירוף, בין קידוש השם לבין קדושת החיים. פרנסיסקוס החליט ללכת בדרכי אביו: למד רפואה, נשא אישה קתולית ולמד עברית ויהדות בסתר. אבל בשלב מסוים בחייו מאס בהסתרת דתו, מל את עצמו במו-ידיו והוסגר על ידי אשתו ואחיותיו לאינקוויזיציה.
הוא נלקח לבית הכלא בלימא, והוחזק שם במשך שתים עשרה שנים, בהן דן והתפלמס בענייני דת עם אב בית הדין. לבסוף נואש דון חואן דה מניוזקה מאסירו והעלה אותו על המוקד באוטו דה פה הגדול ביותר שהתקיים בעולם החדש, בשנת 1639.
הספר מבקש לרדת למעמקי נפשו של אדם, המיטלטל בין אהבתו לבין אמונתו, ופורש לפנינו מחזות של התעלות ותשוקה, חמלה ויופי.
אילן שיינפלד זכה בפרס היצירה של ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול, בשנים 1991 ו-2015, בפרס קוגל לשירה בשנת 1998 ולספרות בשנת 2013, ובפרס קרן גולדברג של הקרן הקיימת לישראל בשנת 2001. גם מחזותיו זכו בפרסים והמחקר לתואר שני זכה בפרס דב סדן בשנת 1988.
