"השמש זרחה, בלית־ברירה, על האֵין־חדש. מֶרפי ישב מחוצה לה, כאילו הוא חופשי, במבוי סתום בווסט בְּרוֹמפטון". כך, באבחת משפט, מכניס אותנו סמואל בקט ללב העולם הגרוטסקי של הספר, פארודיה אקזיסטנציאליסטית שהיא