ט. כרמי היה פרש בודד בשדה השירה העברית. הוא לא היה שייך לקבוצות או זרמים ובמשך יותר מארבעים שנה הוא פיתח במעבדת השירה שלו שירה ייחודית שהלכה והשתבחה עם השנים. את שירתו של כרמי מאפיינים שפה רבת רבדים ועתירת משחקים הנטועה, בין השאר, במקורות יהודיים מגוונים, פליאה בלתי נגמרת על מסתרי האהבה והאהובה, אך גם מחויבות לתאר בפרטי פרטים את תלאות הגירושין, תשוקת חיים ואומץ להישיר מבט אל המוות.
בשנים האחרונות ספריו אזלו כמעט לחלוטין מחנויות הספרים וקהל אוהבי שירתו (ביניהם לא מעט משוררות ומשוררים צעירים) נאלץ להסתפק בהצצה מוגבלת אל מקטעים בודדים שלה. עבורם ועבור קהל אוהבי השירה שעוד לא מכירים את שירתו של כרמי, הוצאת "מקום לשירה" מוציאה לאור את אוסף כל שיריו המקבץ חמישה עשר ספרי שירה שיצאו לאור בין 1950 – 1994.
הספר זכה במענקי מפעל הפיס ומרכז הספר והספריות ובפרס שרת התרבות לעידוד היצירה העברית בקטגוריית ספרות מופת לשנת תשע"ט, 2019.
כרמי (ששמו המלא הוא כרמי טשרני) נולד ב 1925 בניו יורק למשפחה דתית דוברת עברית. כשהיה בן שש, הוא גר במשך שלוש שנים עם אמו ואחיו בתל אביב. עם החזרה לניו יורק למד בישיבה ובבית המדרש למורים של ישיבה יוניברסיטי. בשנים 1947-1946, כרמי עבד בצרפת במוסדות חינוך לילדים יהודים יתומים. הוא עלה לארץ ב-1947 ונלחם במלחמת השחרור. לאחר המלחמה הוא למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית, אך בחר להקדיש את עצמו ליצירה ספרותית ולא לקריירה אקדמית.
לצד כתיבת שירה כרמי עסק גם בתרגום (בין השאר תרגם את המחזה אנטיגונה ומחזות של שייקספיר) ובעריכה ולימד ספרות עברית בהיברו יוניון קולג' בירושלים (וכמרצה אורח במספר אוניברסיטאות אמריקאיות).
כרמי כתב, ביחד עם אשתו הראשונה שושנה היימן, את ספר הילדים הידוע "שמוליקיפוד". הוא היה נשוי שלוש פעמים ואב לשלושה בנים. הוא נפטר ממחלת הסרטן ב 1994.
