רותי מיוחס מציגה בבית שאגאל את תערוכתה: 'אני האחרת'
האמנית רותי מיוחס, תושבת חיפה, מציגה בבית האמנים ע"ש שאגאל את תערוכת ציוריה: 'אני האחרת' ## הפתיחה החגיגית: יום שבת, 25 במרץ, בשעה 11:30 ## אוצרת: דניאלה טלמור ## התערוכה תוצג עד 22-4-23
יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת
ההזמנה לתערוכה
האמנית רותי מיוחס (79), תושבת שכונת דניה בחיפה, מציגה בבית האמנים ע"ש שאגאל את תערוכת ציוריה: 'אני האחרת', אותה אוצרת דניאלה טלמור, מהאוצרות הוותיקות והמוערכות בארץ. הפתיחה החגיגית התקיימה בשבת, 25 במרץ, בנוכחות קהל רב שכלל בני משפחה, חברים ושוחרי אמנות ותרבות, לצד אמנים שונים שהגיעו ליהנות מהציורים היפים. התערוכה תוצג במשך כחודש, עד 22 באפריל.
רותי מיוחס: גדלתי בחיפה. אמי, אהובה גולדשטיין, הייתה ציירת. היא ציירה אצל ציירים מעולים: מרסל ינקו, מאירוביץ, סימה סלונים. מגיל צעיר נחשפנו, בני המשפחה, אחותי ואחי, לאמנות למוזיאונים להרמוניה הן בסובב אותנו, בעיצוב הבית, בביגוד. ובעצם, בכל תחום. אחי בחר במקצוע הארכיטקטורה.
חיי מתחלקים לשתי תקופות: האחת, בה הייתי מורה ויועצת בבית הספר התיכון ליאו-באק. התחלתי לעבוד כמורה ללשון וספרות ב-1968 בכיתות הגבוהות בתיכון. לימדתי מתבגרים, גיל מאד פריך עם הורים שגם להם שאלות.
בשנת 1985, כאשר סיימתי לימודי m.a בייעוץ, הקמתי לראשונה את הייעוץ החינוכי בבית הספר התיכון ליאו באק בחיפה. אפשר לדבר הרבה על החלק המשמעותי הזה בחיי, שהיה מלווה בהרבה מתח של התכוננות, התמודדות, ליווי, ויחד עם זה – חדווה בלתי נדלית בידיעה שאני עושה את הדבר הנכון שלי, המשמעותי והערכי. זו הייתה תקופה מאומצת, עם תחושת שליחות משמעותית.
בגיל 52 יצאתי פעם ראשונה לגמלאות. אלא שאחרי שנתיים הרגשתי שלא סיימתי את שליחותי, והקמתי עם שותפתי נעה ילין את ביה"ס התיכון "הישגים". בית ספר קטן, ממוקם בדירה קטנה במרכז חורב, שבו לימדנו את תלמידינו לבגרות.
לבית הספר הגיעו כל מי שלא מצא את מקומו במערכת הרגילה. לימדנו בקבוצות קטנות והצלנו תלמידים. על בית ספר "הישגים" עשיתי סרט שנקרא "ללמוד אחרת עם נעה ורותי". העבודה הייתה מלאת תשוקה. צללתי לתוכה באהבה, במלוא הכוח. לימדתי, למדתי. ההוראה אפשרה לי התבוננות באחר, בעצמי. למידה והפנמה.
אחרי 9 שנות עבודה ב"הישגים" עייפתי, וסגרנו את בית הספר. התקופה השנייה של חיי היא תקופת הגמלאות. עברתי ליצירה אחרת – ציור. תמיד ציירתי על אש קטנה, בזכות האווירה שהשרתה אמי הציירת. פתחתי סטודיו ברחוב מסדה בחיפה, שם אני מציירת. אחת לשבוע מגיע/ה דוגמן/נית וקבוצת ציירים.
אותה תשוקה וכוח ואמונה אני מביאה גם לציור. אני מסתערת, מעורבת, נמצאת לגמרי במקום. מתבוננת, מרגישה, חושבת על צבע, על הרמוניה. לא אוהבת את הדיוק העדין שמתעלם מהאנושי, שאף פעם אינו מושלם. אי השלמות חייב להיות יפה, צועק ועדין, ובעיקר הרמוני. מן שלמות של הפכים, של ניגודים, של עוצמות.
