מוזיאון עוקשי: 

תערוכה קבוצתית / גן הדובדבנים 

לאה גולדברג, רותי סגל, יודי מרטון, מרים נייגר פליישמן, לאה עתיר, אורי פרוינדליך 

אוצרת: רחל זמר

פתיחה: שישי, 26 ביולי, 2019
נעילה: 23 בנובמבר, 2019
ארוע נעילה ושיח גלריה: שישי, 8 בנובמבר

יורם מארק-רייך

אתר כדאי לדעת

_{ההזמנה לתערוכה} 
 

במוזיאון עוקשי לאמנות בעכו מוצגת התערוכה 'גן הדובדבנים', באוצרותה של מנהלת המוזיאון רחל זמר. בפתיחה נשאו דברים: יובל פורת, מנכ"ל החברה לפיתוח עכו העתיקה, ובמאי הטלוויזיה והתיאטרון הוותיק, אריה יאס. הזמרת איילה לוי קלוסקי שרה משיריה של לאה גולדברג. לצד עבודותיה של המשוררת לאה גולדברג, מוצגות יצירותיהם של 5 אמנים עכשוויים.

הרעיון לתערוכה נבט כאשר האספן וחוקר הנוסטלגיה גיל רובין פנה אל רחל זמר, וסיפר כי הגיע לידיו אוגדן המכיל  מקבץ יצירות של לאה גולדברג. האוגדן עורר את סקרנותה של זמר, שאהבתה ללאה גולדברג וליצירתה ידועה זה מכבר. האוגדן נמצא בדירה בטירת הכרמל, שם היה מאוחסן שנים רבות. בדיקה קצרה העלתה כי היצירות הן אכן של לאה גולדברג, והיא ציירה אותן בעודה מתרגמת את המחזה "גן הדובדבנים" מאת אנטון צ'כוב, מלאכה אותה לא סיימה. הציורים והרישומים הם בהשראת המחזה.
 

_{רותי סגל. צילום: מיכל סגל ארנולד}

רחל זמר: "לאחר שנחשפתי לאוצר, גמלה בי החלטה לאצור תערוכה ברוח המחזה, ולשם כך לצרף עוד אמנים ישראלים עכשוויים ולבקש מהם לקרוא את המחזה וליצור בהשראתו, כפי שהוא מצטייר בעיני רוחם. נבחרו חמישה אמנים: יודי מרטון – יו"ר אגודת המאיירים, מרים נייגר פליישמן, רותי סגל, לאה עתיר ואורי פרוינדליך. כל אחד מהם בדרכו ולפי טעמו האישי. הפרשנות האישית יצרה מגוון של עבודות מרהיבות המתייחסות לשלל הנושאים המועלים במחזה, ובמיוחד – סצנת הסיום בה נכרת הגן המפואר לטובת עסקת נדלן." 
 

_{פריחת הדובדבן. ציור של לאה גולדברג. צילום: גיל רובין}

מוסיף אריה יאס: "למנקי תכולת דירות יש לפעמים מזל שכזה. לפני כשנה, בדירה קטנה, בשיכון, בטירת הכרמל, נמצא אוצר שהיה חבוי מעין אדם, מאז שנוצר, לפני כחמישים שנה בידי לאה גולדברג. מנקה תכולת הדירה פנה למישהו שהכיר ואמר לו שמצא ארגז קטן ובו ציורים, ושיבוא להציץ. אותו מישהו פנה לגיל רובין, אספן חיפאי ואיש מקסים, וגיל נדהם. הוא מיד זיהה שאלה ציורים שציירה לאה גולדברג – שבחמש שנותיה האחרונות, חזרה לאהבה ישנה, הציור, ואפילו הספיקה להציג שתי תערוכות לפני שנפטרה. בירושלים ובכפר מנחם. הציורים שנמצאו הם איורים ל'גן הדובדבנים' של צ'כוב. היא ציירה אותם כשעבדה על תרגום המחזה לעברית. את התרגום לא הצליחה לגמור לפני מותה, אבל הציורים התגלגלו איכשהו לדירה הקטנה בשיכון בטירת כרמל, ועכשיו – יובל שנים לאחר שנוצרו – תוכלו לראות אותם בתערוכה."
 

_{ציור של רותי סגל. צילום: אלבום פרטי}

"לפני חצי שנה ישבתי עם רחל זמר על כוס קפה, והיא אמרה שהיא מתכננת תערוכה וחסרים לה ציורי עצים," מספרת הציירת החיפאית המוערכת רותי סגל, שמשתתפת בתערוכה. "מיד חייכתי, כי מרבית חיי אני מציירת עצים. הייתי צריכה לצייר שני סוגים של ציורים בהתאם לסיפור של גן הדובדבנים, שבסופו המטע נכרת. אי לכך, 3 ציורים הם ורודים, נחמדים ואופטימיים, ושניים הם ציורים עצובים. באחד מהם לפחות יש ניצנים ורודים שמסמלים תקווה, והאחר – חסר תקווה לחלוטין."

רותי סגל שימשה במשך שלוש שנים כיו"ר אגודת הציירים והפסלים של מחוז חיפה והצפון. נושא העצים הוא הבולט ביצירותיה, ומהווה להערכתה כ-95% מציוריה. בתערוכה הנוכחית היא מציגה 5 קנבסים, שאחד מהם הוא דיפטיך, כלומר – עבודה שמורכבת משני ציורים. 4 מהיצירות צוירו לכבוד התערוכה, והם נושאים שמות כמו 'פריחה ראשונה', 'פריחה מאוחרת' ו'שכול'. רותי: "שמות הציורים לא חשובים בעיניי, כי הציור הוא התקשורת האמיתית בין הקהל לאמן. לפעמים המסרים ברורים, לפעמים לא, ולפעמים הקהל צריך לנחש ולדמיין. אם אני מעניקה לו שם, הרי שהוא מקבע את היצירה לכיוון מאוד מסוים."
 

רותי סגל, למה את מציירת עצים?

"העצים נמצאים כאן כל הזמן, והם מחוברים לקרקע, עדים אילמים לכל מה שקורה כאן, וניכרים עליהם פגעי הזמן, שריפות ומזיקים שונים. הייתי מורה לטבע, והנושא הזה מדבר אליי. ולכן אני גם נהנית לצאת לטיולים. תמיד מחוברת אל הטבע, וגם תמיד משתדלת לגור בדירות שהן צמודות קרקע."

"גם העצים היפים והנאצלים משדרים מראות קשים לעיתים. לפעמים הם מעוותים, מתפתלים ומחפשים מוצא, אך השורשים והגזע מחברים אותם לקרקע, ממנה לא יוכלו לברוח. זוהי מולדתם, ארץ מוצאם, בית גידולם, ואין להם ברירה."

במהלך השנה הקרובה תשתתף רותי סגל בעוד שתי תערוכות ארציות חשובות, וציורי העצים המוצגים במוזיאון עוקשי, מתוכננים לעבור גם לשם.

התערוכה תוצג עד 23 בנובמבר. ארוע נעילה ושיח גלריה יתקיים ביום שישי, 8 בנובמבר.