גלריה עין הוד:
שרונה הלמן / הביטאט Sharona Halman / Habitat

אוצרת: דניאלה טלמור
פתיחה: 30.3.19, בשעה 12:00
נעילה: 27.4.19 

יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת

_{ההזמנה לתערוכה}
 

בגלריה עין הוד מוצגת תערוכתה של האמנית שרונה הלמן – 'הביטאט'. שרונה, נשואה ואם לשני בנים (13, 18), מתגוררת בהוד השרון.

היא התחילה לעסוק באמנות באופן מקצועי רק בגיל 40, עם תחילת לימודיה במדרשה לאמנות. לפני כן, האמנות התבשלה אצלה על אש קטנה, והייתה משהו שעשתה רק לעצמה. מדובר בתפנית מאד משמעותית, מכיוון שתחום העיסוק המרכזי שלה עד אז היה ניהול ופיננסים. היא בעלת תואר שני במנהל עסקים.
 

_{שרונה הלמן. צילום: אלבום פרטי}

שרונה, איך ואיפה את יוצרת?

"היצירה נוצרת בפועל בסטודיו, אבל מתבשלת אצלי עוד הרבה לפני שאני מגיעה לשם – זהו תהליך מתמשך של התבוננות, הקשבה וסקרנות ביחס לשני דברים: האחד, הוא העולם הפנימי – ההתבוננות אל העצמי היא חלק בלתי נפרד משגרת הקיום, והיא גם זו שמניעה את תהליכי היצירה שלי. למעשה, הגעתי אל האמנות לאחר הסתכלות מעמיקה אל העבר והחוויות שעברתי בילדותי – טיפול אנליזה ממושך שעברתי במשך כ-7 שנים. האמנות שלי מושפעת מכך שבשנים האחרונות אני עוצרת לשאול את עצמי שאלות, ביחס לעצמי וביחס לאחרים. אני בחיפוש מתמיד אחר תנועה, תהליכי שינוי וצמיחה, ואני נותנת לזה ביטוי דרך האמנות.

הדבר השני, הוא העולם שבחוץ. אנשים, רגשות ואמירות. אני רגישה לקולות, בייחוד לקולות של אנשים. אני מרבה להקשיב לצליל שלהם ולטון הדיבור, לא פחות מתוכן הדברים. בכלל לצלילים יש אימפקט עצום עלי.

אני מרבה להתבונן על העולם, ואני מאד סקרנית לגביו. מעניינות אותי קומפוזיציות, מעולם הטבע ומאדריכלות, הצורה שבה הדברים מסודרים או מונחים, בין אם בכוונה תחילה או בין אם הושארו כך. מעניינת אותי הפיזיות של עצמים, המקום שהם תופסים בעולם וכן חיבורים יוצאי דופן ביניהם.

מתי את מקדישה את עיקר הזמן ליצירה?

"הזמנים הכי טובים ליצור הן שעות הבקר. אני מגיעה בדרך כלל לסטודיו, שממוקם בקריית המלאכה, בתל אביב, מאד מוקדם, לפני 7 בבוקר, כשהכול שקט. אני מרוכזת לגמרי בעבודה – זה רק אני והחומר. אני מקיימת אתו שיחה, שיחה באמצעות קו או אלמנט בודד. יש בעבודה שלי מאפיינים כמו התנזרות וסיזיפיות. אני מינימליסטית שמנסה באמצעים דלים לברוא עולם, ליצור יש מאין. אני מבקשת לברר איך אפשר להיות ניזון מכל כך מעט ועדיין ליצור שפע."

מדוע קראת לתערוכתך בשם 'הביטאט'?

"הדימוי המשמעותי ביותר בעבודות הפיסול שלי הוא בית גידול, סביבה המאפשרת חיים, ומכאן שם התערוכה "הביטאט". העבודה הראשונה שיצרתי בסדרה הזו הייתה סוג של פקעת, מעין ביצה מוארכת, חסרת מגן ופגיעה. סביב הביצה הזאת הלכה והתפתחה שכבת המגן העוטפת אותה.                                                           
 

_{מתוך התערוכה. צילום: מאיה זהבי}

"מקור ההשראה לפסלים נטוע בילדותי, בתהיות שהתעוררו בי כבר אז בשאלה מהי הסביבה שבה יכולים יצורים חיים לגדול, גם כאשר הם אינם מצויים בסביבתם הטבעית – האם יחיו או ימותו. השאלות האלה עולות בעבודותיי גם בהקשר לכך שהן בעלות יסודות או אלמנטים המזכירים דימויים מעולם הצומח.

"את סדרת הרישומים שבתערוכה התחלתי ליצור לאחר ביקור בתערוכה הרטרוספקטיבית של האמנית האמריקאית אגנס מרטין, במוזיאון טייט שבלונדון, לפני מספר שנים. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את העבודות שלה והייתי נפעמת מהיכולת לעורר רגשות חזקים באמצעים מינימליסטים ופשוטים כמו קו, גריד, צבעי פסטל וכו'. השפעתה של מרטין ניכרת בעבודותיי עד היום.

מה מייחד את התערוכה הנוכחית?

"זו הפעם הראשונה שבה אציג פיסול, רישום וציור ביחד באותו החלל, אינסטליישן שמערב את 3 המדיומים."

העבודות מיועדות למכירה?
 

"כן. קשה להיפרד מהעבודות, אבל אני יודעת שהן הולכות לבית טוב ושמי שרוכש אותן ישמור עליהן וייהנה מחברתן. יש בהן הרבה נחמה."  
 

_{מתוך התערוכה. צילום: יובל חי}

דבר האוצרת / דניאלה טלמור

"בתערוכה "הביטאט" בונה שרונה הלמן סביבה המערבת ציור, רישום ופיסול. באמצעות שלוש טכניקות פלסטיות אלה, היא מנסה לבחון את מערכות היחסים הנרקמות בין צורות וקווים בדו ממד ובתלת ממד, לבדוק את המעברים ביניהן, ולהנכיח סוגים שונים של אינטראקציות וחיבורים בלתי אפשריים ביניהן.

הבחירה של הלמן באלמנטים בסיסיים של קווים ישרים ומעוגלים, נובעת משאיפתה להפיך בהם חיים חדשים, ומחשבה חדשה. הממדים השונים, האינהרנטיים לתהליך היצירה שלה, הם חופש מחד גיסא, ותכנון מאידך גיסא. דרך השילוב ביניהם בוחנת כל עבודה את פוטנציאל ההתפתחות של הצורות והקווים במדיום שבו היא פועלת, ומקודדת את הסימנים המצטרפים לשפת היצירה. פעולה זו מתחילה שוב מבראשית בכל מדיום, ובדרך זו שומרת על האוטונומיות של המדיומים, מניחה להם לעמוד בפני עצמם, ולא דורשת ממדיום אחד לשרת או להיות כפוף למדיום אחר.

את סדרת הרישומים החלה הלמן ליצור לאחר שביקרה בתערוכה הרטרוספקטיבית של האמנית האמריקאית אגנס מרטין, שנערכה בגלריה טייט מודרן שבלונדון, ב- 2015. עבודות הגריד של מרטין, המבוססות על קווים ומשבצות בצבעי פסטל בהירים ומרומזים, עוררו בה השראה והניעו את יצירתה."
 

_{מתוך התערוכה. צילום: יובל חי}

"הפיסול בחימר ובפורצלן הוא המדיום הדומיננטי ביצירתה של הלמן בשנים האחרונות, ופסליה משלימים את גוף עבודות הציור והרישום שיצרה בעבר. הפיסול משמש לה כ"הביטאט", בית גידול, סביבה המאפשרת חיים. הלמן בוחנת את היצירה בחומר, ו"מגדלת" אותה מתוכו. העבודה הראשונה שיצרה בסדרה "הביטאט" היתה סוג של פקעת, מעין ביצה מוארכת, חסרת מגן ופגיעה. סביב הביצה הזאת הלכה והתפתחה שכבת המגן העוטפת אותה."

"מקור ההשראה לפסלים של הלמן נטוע בילדותה, בתהיות שהתעוררו בה כבר אז בשאלה מהי הסביבה שבה יכולים יצורים חיים לגדול, גם כאשר הם אינם מצויים בסביבתם הטבעית. תהליך היצירה שלה מתמקד בהתמסרות אל החומר, וביצירה של קודים אידיוסינקרטיים המבוססים על התבוננות בטבע, ובמקום שלה בתוכו. בעבודותיה היא בוחנת את האפשרות להקפיא את הרגע שבו היא מתאימה בין בית גידול ואובייקט, ויוצרת חיבור המתאפיין בהרמוניה. לתפיסתה, האובייקט הנובע מן המצע מציית לעקרונות של אסתטיקה והרמוניה פנימית, שאליהן היא חותרת בעקביות."
 

_{מתוך התערוכה. צילום: יובל חי}

"אלמנטים המרכיבים את הפיסול הלבן הצחיח של הלמן מזמינים לגעת בפסלים. הקשקשים המעטרים את פסלי הפורצלן שלה מזכירים שכבת הגנה, אך משהו תמיד מבליח מתוכם ופורץ החוצה – פעם אצבעות, ופעם מגדלים המתרוממים לגובה. הדימויים נראים כלקוחים מעולם הצומח, ומדמים לעתים אצטרובלים או אלמוגים המתאפיינים באסתטיקה חושנית, ארוטית ממש."