גלריה אבדאע:
שולמית ניר – מראות
פתיחה: שבת, 22.12.18 בשעה 16:00
בהנחיית עבד אלחאלק אסדי
שיח גלריה – שבת, 26.1.19 בשעה 16:00
נעילה: שלישי, 12.2.19
אוצר: איליא בעיני 

יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת

_{ההזמנה לתערוכה}
 

התערוכה 'מראות', שתוצג בגלריה לאמנות 'אבדאע', ליד המרכז הקהילתי של כפר יסיף, תיפתח בשבת, 22.12, בשעה 16:00, בהנחיית עבד אלחאלק אסדי, ובחסות יו"ר המועצה המקומית כפר יסיף, עו"ד שאדי שוירי.

התערוכה היא פרי עבודה רבת שנים של האמנית שולמית ניר, ובה רישומים וציורים מתחילת שנות ה-2000 ועד עכשיו. ניתן לעקוב אחר התפתחות היצירה של שולמית על גבי קיר אחד. בין 40 העבודות: דיוקנאות, טבע דומם ונופים. ציורי שמן ורישומים בפחם.

אסדי, לשעבר מנהל בית ספר, הינו חבר בולט בעמותה, לצד היו"ר ג'ורג' תומא, ופעילים נוספים. הפירוש של אבדעא הינו 'יצירה'. כבר קרוב ל-25 שנה שהעמותה פועלת, ומטרתה לעודד ולקדם את האמנים הערבים, ממש כמו אגודת הציירים והפסלים של חיפה, שמרכזה בבית שאגאל. 
 

_{צילומי עבודות: הדפס אמנותי ירושלים}

אוצר התערוכה הינו איליא בעיני, יליד חיפה, שבעצמו היה בעבר חבר באגודת האמנים בבית שאגאל. בעיני: "פעמיים שלוש בשנה, אני משתף אמנים יהודים בתערוכות שלנו. המטרה היא דו-קיום. הרבה יהודים מגיעים אלינו להפעלות ולפעילויות משותפות."

אל שולמית ניר הוא הגיע באמצעות פייסבוק. "ראיתי בפייסבוק עבודות שלה, והתרשמתי. גם ביקרתי בתערוכה שלה בירושלים, אהבתי את האמנות שלה, והצעתי לה להציג אצלנו. היא מאוד שמחה."

שולמית נולדה בשנת 1960 בבית העמק, קיבוץ אנגלו-סקסי, להורים שהגיעו מאנגליה. "כבר כשהייתי בת 11, ידעה אמי שנועדתי להיות ציירת," היא מספרת. "ציירתי כל הזמן, אבל לא גדלתי במקום שיכול היה לטפח את הכישרון הטבעי שלי. הציור הפך להיות קריירה מאוחרת שלי."
 

"אחרי הצבא עשיתי שנת שירות. הייתי בת משק עד גיל 24. אז תקף אותי עניין הציור. התקבלתי ללימודים בבצלאל. שם גם הכרתי את מי שהפך להיות בן הזוג שלי לתקופה ארוכה. הקמנו יחד עסק של תכשיטים. בתחילה מכרנו אותם ברחוב, ובהמשך פתחנו את חנות טורקיז הידועה בירושלים, שנשארה עד היום ברשותו."

"בגיל 38 נפרדתי ממנו וחזרתי לצייר. נסעתי לאנגליה לכמה חודשים. ההורים תמכו בי שאסע ללמוד שם ציור. זה היה קורס קיץ, שעזר לי להתחבר בחזרה למה אני רוצה לצייר. האפשרויות להמשיך ללמוד בלונדון היו מאוד יקרות. בדיוק אז ישראל הירשברג פתח את הסדנה לציור ורישום ירושלים. התקבלתי, וגם עבדתי אצלו כאסיסטנטית במשך תקופה ארוכה. בסך הכול למדתי שם כחמש שנים."
 

_{שולמית ובית העמק. צילום: עזרא בסל}
 

היא התגוררה בירושלים במשך 30 שנה. בעקבות מותם של הוריה, חזרה לפני 6 שנים לקיבוץ, בתור בת יורשת, וקיבלה את בית ההורים. מאז היא שם. שולמית: "זה מאוד משמעותי גם לציור שלי, כי אני מציירת גם את נופי ילדותי. אני מלמדת ציור ורישום בבית העמק ובמקומות נוספים."

רבים מהציורים כבר לא ברשותה, אלא נמצאים אצל אספנים בארץ ובעולם. היא לא מאלה שממתינות למוזה על מנת ליצור. מבחינתה זו עבודה. "אני יוצרת מהתבוננות. את ציורי הנוף אני עושה ממש מול הנוף אותו אני מציירת. לפעמים, פשוט יושבת במכונית הסטיישן שלי, והיא משמשת אותי כסטודיו מתנייע. אני פותחת את החלק האחורי, קושרת בדים, יושבת על כרית בקצה האוטו ומציירת. לפעמים אני נעמדת באמצע הרחוב, מעמידה מולי את כן הציור ומתחילה לצייר. אנשים לא מציקים לי. אני עם אוזניות ומוזיקה, מרוכזת בעבודתי, וההתנהגות שלי משדרת שאני עסוקה. המטרד העיקרי הוא מצד נהגי אוטובוס שנעצרים לידי ומבקשים שאצייר אותם."
 

שולמית ניר הציגה את תערוכתה ''גילויים של אור'' במהלך פסטיבל הסרטים של השנה שעברה בבית הכט בחיפה. תערוכה שזכתה לתגובות רבות ומחמיאות. גם כיום, כשהיא מתגוררת בקיבוץ בית העמק, היא מציירת בהזדמנויות שונות את הר הכרמל מכל מיני זוויות ומקומות, והכרמל הפך להיות פיסת נוף שמלווה אותה. בעתיד הלא רחוק היא מתכננת לצייר ציור פנורמי של חיפה.

שולמית, ספרי על החיבור שלך עם גלריית אבדאע...

שולמית: "יום אחד איליא הזמין אותי. כתב לי שישמח אם אציג שם. הגעתי לביקור, הוא עשה לי סיור בגלריה, והכרתי את הסטודיו שלו ואת עבודותיו ומאוד שמחתי. ההזמנה היא לא פוליטית. זו עמותה של אמנים מהמגזר הערבי, וההזמנה באה מתוך אהבה והערכה למה שאני עושה. זה נדיר פה. לא פעם אמנים ערבים מציגים בגלריות יהודיות ולהיפך, רק כי הם מביאים איתם אמירה פוליטית. אצלי זו אמנות נטו. אני שם, כי אני עושה משהו שמדבר לציבור מאוד רחב של אנשים."

 

הציור הפנורמי של ירושלים בולט בתערוכה...

"הוזמנתי לצייר את ירושלים הקלאסית, לא מתוך נקודת מבט פוליטית. מגלריית המלכים בירושלים. זה הפך להיות מסע שלי לגילוי הציור. ירושלים היתה רק במובן היופי שראיתי לפניי. הציור נבנה במשך 4 שנים."

ספרי על תהליך היצירה שלך...

"אני עובדת מול הנוף על ציור קטן יותר, ואז מגיעה לסטודיו ועושה לפיו ציור גדול יותר. אני מציירת מהתבוננות. התבוננות בעולם הינה התבוננות בחיים עצמם – הכול זז, נושם, משתנה. במהלך עשרים השנים האחרונות אני מציירת נופים, טבע דומם ואנשים. בציורי אני בוחנת קומפוזיציה, אפשרויות שונות של צבעוניות, צירופי צבעים, ואת השפעת גודלה הפיזי של היצירה על המתבונן. כל ציור מגיע מהמציאות הסובבת אותי."