כיכר האודיטוריום:

בעז רמות / THE VISIT

26.4.19 – 19.3.19

יורם מארק-רייך
אתר כדאי לדעת

_{אחד הפרפרים הצהובים של ממה.  שמן וטמפרה של ביצה על עץ. צילום: ונציאן-ורהפטיג}

בצהרי שישי, ב-29 במרץ, נפתחה תערוכת ציוריו של בעז רמות, 'הביקור', בקומה הרביעית של כיכר האודיטוריום. שם, בבית דורית רמות, שוכנים המשרד ובית המלאכה העוסק בעיצוב, פיתוח וייצור תכשיטים מזהב ואבנים יקרות. הקהל שהגיע היה מורכב מחברים, משוחרי אמנות ומלקוחות החברה.

התערוכה כוללת 51 עבודות: ציורי שמן, תחריטים, והדפסים ורישומים בטכניקות שונות, מסילבר פוינט דרך טוש סיני וציפורן וכלה בעפרונות.

התערוכה נולדה בהפתעה גמורה. מספר בעז רמות: "זה התחיל מכך שעליתי לחפש משהו בבוידעם, ופתאום נתקלתי בעבודות מדהימות שלגמרי שכחתי מקיומן, ואשר שכבו אצלי כבר 40 שנה. הורדתי אותן והחלטתי לערוך תערוכה. בתוך חודשיים, אחרי עבודת מיון קפדנית, שליחת העבודות הנבחרות למסגור וכל יתר הפעולות הנדרשות, עלתה התערוכה."
 

_{בעז רמות. צילום: אלבום פרטי}

מרחק הזמן והשכחה עושים את שלהם, ובעז חש שהוא יכול לשפוט את העבודות באובייקטיביות. "יש לי הכבוד להיות האוצר של תערוכתו של צייר צעיר, שפעל בסך הכול במשך חמש שנים, ב-1973-8, כאשר היה בן 23-28, והפסיק לחלוטין לצייר מאז. באופן מקרי לחלוטין, שמו של הצייר הצעיר זהה לשמי. זה בנאדם שאין לי שום קשר איתו כיום. גם אם אני מנסה לתקשר איתו, הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו. הקומוניקציה שלי איתו היא אפס..."

"אם אשים את עצמי בנעליו של הצייר ההוא, אין לי סיכוי לשחזר אפילו 15% מהיכולות שמתגלות בתערוכה זו."

נסיבות הולדת התערוכה בביקור המקרי בבוידעם הולידו את שמה – 'הביקור'. קטלוג עם שמות הציורים ומחיריהם מוצב בכניסה, ונקבע מסלול קבוע, לפיו פוסעים בחדרים השונים במשרד רחב הידיים שהפך למשך חודש אחד לגלריה, ואשר בהם תלויות העבודות הממוספרות. ממש בכניסה מוצב ציור גדול שצייר בעז בגיל 15, וישנן עוד כמה עבודות מתקופת התיכון, שונות לגמרי מיצירותיו בסבנטיז.
 

_{אוטופורטרט שמן וטמפרה של ביצה על בד. צילום: ונציאן-ורהפטיג}

תוך כדי התקדמות במסלול, סביר להניח שתיתקלו בחתולה אנני הנהדרת, שמשעשעת את עצמה במרדף אחר כדור נייר. אנני מתגוררת שם כבר חודשיים, ומי שמכיר את בעז אינו מתפלא. הוא ידוע כחובב מושבע של חתולים, ומזה שנים שהוא דואג להשאיר אוכל לחתולי הרחוב בשכונתו.

בעז, למדת ציור בילדותך?
 
"כשהייתי בן ארבע שלחו אותי לחוג ציור אצל אמנים בטבעון... ביקרתי אצלה פעם בשבוע, ומן הסתם קיבלתי שם יסודות מסוימים, אבל לא עשיתי עם זה כלום... גבריאל גרסיה מארקס, שעלילות סיפרו 'מאה שנים של בדידות' משנת 1967, עוברות כדרך המשי ברוב העבודות המוצגות בתערוכה, אמר במעמד קבלת פרס האוסקר לספרות לשנת 1982, ש'חיינו אינם האוסף של מכלול האירועים כפי שחווינו כרונולוגית, אלא האופן בו אנו מספרים אותן'..." 

"הצייר הצעיר של אותם ימים ייצר שפה ויזואלית משלו, איתה הוא מתאר את נפתולי עלילותיה של שושלת 'בואנדיה' המתפתחת על פני כמאה שנה ומרכזה בעיירה הדמיונית 'מקונדו'. עד כמה הצליח בכך – אני משאיר לשיפוט המתבוננים..." 
 

_{צילום: יורם מארק-רייך}

עד כמה הוא היה מוכשר, אותו צייר צעיר?

"אענה לך כך: כבר הרבה שנים מעסיקה אותי השאלה הפשוטה – מה מדרג אמנים כאמני-על מצטיינים, מול כאלה שהם רק 'טובים מאוד'. חבר טוב שלי, שגם הוא טייס ואמן, הגדיר בנושא של מקצועות למיניהם, כי ציון 'טוב מאוד' אפשר לתת למי שבתחום שלו נתקל באתגר, ועל סמך מה שהוא למד והניסיון המצטבר שלו – הוא נותן פתרון. בעוד שהציון 'מצטיין' ניתן לאותם בודדים, שכאשר הם נתקלים באתגר שלא נתקלו בו מימיהם – הם יודעים לתת פתרון שלא למדו עליו מעולם, ולא היה להם מושג שזה הולך להיות הפתרון."

אז מה בעצם הופך אמן או אומן למותג-על בתחומם?

"לדעתי, זוהי פורמולה שמורכבת מארבעה פרמטרים. א. שפה. אמן שיצר שפה משלו, ושניתנת לזיהוי כשלו. ב. חדשנות. ג. אנינות טעם. ד. הרמוניה, שמאפשרת לחושים שלנו לקבל את המכלול כולו, ושיתיישב לנו בצורה נעימה בראש."

מתי ולמה החלטת להיות צייר?

"הרקע שלי בעת לימודיי בריאלי, היה דווקא של מתמטיקה ופיזיקה. לכולם היה ברור שאחרי הצבא אמשיך לטכניון. אבל במהלך שירותי הצבאי הגעתי להחלטה שאני רוצה להיות צייר. נרשמתי ללימודים בפירנצה, איטליה. הייתי אמור לצאת לשם עם אשתי באוקטובר 1973, אבל פרצה מלחמת יום כיפור. הנסיעה בוטלה, ונסענו רק שנה מאוחר יותר. במהלך השנה ההיא התחלתי לצייר ללא שום רקע. תחילה נסענו לווינה, אוסטריה, כדי ללמוד שם טכניקה מיוחדת של ציור."
 

ניסוי עצמי ביין. שמן וטמפרה של ביצה על בד. צילום: ונציאן-ורהפטיג

לא קשה לך להיפרד מהציורים שיימכרו?

"לא. מהסיבה הבנאלית, שכל ציור מצולם ברמת רפרודוקציה גבוהה מאוד, ואין לי שום בעיה לתלות אצלי בבית רפרודוקציות של הציורים. עבודות שלא יימכרו תישארנה לקשט את המשרד, אני מניח. ואגב, אני מוכר גם רפרודוקציות של העבודות בעשירית מחיר, שגם זה לא זול..."

בעקבות התערוכה והעניין הרב שמגלים בציוריך, תחזור לצייר?

"אנשים חושבים שלצייר זה תחביב שאתה עושה להנאתך בשעות הפנאי. אבל לצייר ברמה כזו, זו עבודה סיזיפית ומתסכלת. כמעט ללא טיפת הנאה. רק רגעים בודדים של הנאה בתוך פרק זמן של שנים. במיוחד קשה המלאכה של ציורי השמן. אלה היו ייסורים. לא מתגעגע לתקופה ההיא."

התערוכה תינעל ב-26 באפריל.