אבני דרך בחייו של אריה רוקר

בימים אלה יצא לאור אלבום לזכרו של אינג'ינר אריה רוקר והסיפור המשפחתי, שכולל פרק בתולדות הציונות, בריחה מהנאצים באירופה וקריירה עשירה בטכניון ## האמנית החיפאית המוערכת הלן רוקר, אלמנתו של אריה, נברה במכתבים ובאלבומי תמונות ישנות והפיחה חיים חדשים בזיכרונות...

יורם מארק-רייך 

אתר כדי לדעת

_{כריכת הספר}

בימים אלה יצא לאור אלבום שמאגד את סיפור חייו של אינג'ינר אריה רוקר ז"ל, בעלה של האמנית החיפאית הוותיקה הלן רוקר. האלבום יצא כמה חודשים אחרי תערוכה כפולה שהוצגה בבית האמנים על שם שאגאל במהלך הקיץ – של הלן ושל בעלה המנוח.

הלן הציגה את התערוכה 'חול ופסולת מהים', הכוללת פסלים, תבליטים והדפסים, שכולם מכוסים בפסולת מן הים, וקיר שלם הוקדש לתערוכה 'דיוקן עצמי', ובה כ-20 דיוקנאות עצמיים שצייר הבעל המנוח. 

_{הלן ואריה רוקר. צילום: אלבום משפחתי} 

אריה רוקר נולד בחבל גליציה בפולין ב-8 בספטמבר 1921, להוריו יחיאל רוקר ופרידה מוהר (כן, מהמשפחה המפורסמת שהעמידה סופרים ומשוררים, ביניהם יחיאל מוהר ועלי מוהר). שתי המשפחות, רוקר ומוהר היו משכילות וציוניות. בגיל שנה וחצי עבר אריה עם הוריו לצרפת, אל העיר ליל, שם התמנה אביו המלומד לראש הקהילה. אחותו לאה נולדה בערך באותו זמן.

אנשי הקהילה, שמנתה כ-120 משפחות, התרשמו אז עד מאוד מיחיאל, אספו כסף ושכרו עבורו בית במרכז ליל. הוא הקים את בית העם, שחגגו בו חגים יהודיים, לימדו עברית, ופעלו למען עלייה לארץ ישראל. מי שלא התכוון לעלות לארץ ישראל, התבקש לפחות לתרום כסף. הוא הזמין אנשי רוח להרצאות, ביניהם ביאליק וטשרניחובסקי. גם בן גוריון ביקר שם.

כאשר הגרמנים כבשו את צרפת, הם הגיעו גם לליל, והחלו לאסוף את הגברים היהודים, לכאורה למטרת מחנות עבודה. השמועות אודות הגורל הצפוי ליהודים החלו לצוף, ורבים מבני הקהילה עזבו או הסתתרו.

_{יחיאל ופרידה רוקר.}  

בספטמבר 1942, בסביבות ראש השנה, הגיעו הגרמנים ושליחיהם לאסוף את כל היהודים שעוד נותרו בעיר. הם ריכזו את כל היהודים על רציף הרכבת שנסעה לכיוון פריז. מחתרת של לא-יהודים, שאנשיה ידעו מה יהיה סופם של היהודים שעל הרציף, הצליחו להציל 26 ילדים ו-16 מבוגרים, על ידי כך שהם הוסתרו בתוך חדר פחם בקרבת תחנת הרכבת. הרכבת נסעה עם האחרים, ואיש מהם לא חזר.

יחיאל, כמו גם בני משפחתו, הצליח להינצל בדרך לא דרך, וכאשר חזר לעיר ליל בשנת 1945, גילה שביתו נתפס על ידי פולשים. העירייה סייעה לו לקבל את הבית בחזרה לרשותו. הוא גם אסף מבית יתומים את הילדה קולט, שהיתה בין ניצולי המחתרת, ושהוריה היו חברים טובים שלו. קולט היתה במצב גופני לא טוב, מוכת כינים ופגעים שונים, והוא לקח אותה לטיפול רפואי. היא התגוררה עם המשפחה במשך שנה, ואז נשלחה ארצה.

וכעת, נקפוץ לשנת 2020, כאשר היסטוריון צעיר יליד ליל, לא יהודי, רצה לכתוב על התקופה ההיא של איסוף יהודי ליל על ידי הגרמנים ושליחיהם. הוא הצליח להגיע אל הלן רוקר וביקש את עזרתה במתן פרטים, תמונות וכל מידע אפשרי.

כתוצאה מפנייתו של ההיסטוריון, צללה הלן לתוך אלבומי תמונות ומכתבים ישנים. תוך כדי כתיבה צצו ועלו עוד ועוד זיכרונות. החזרה אל הזיכרונות מהתקופה הקשה ההיא לא היתה קלה לה מבחינה נפשית. היא הפסיקה את הנבירה באוצרות המשפחתיים כמה פעמים, עד שהשלימה את משימתה.

והיה לכך המשך. משה רוקר, בכור בניה (אחריו נולדו שלמה וצפי), ביקש ממנה שבהזדמנות זו היא תעלה על כתב את קורותיו של אביו אריה, שנוכחותו היתה תמיד קיימת בארועים המשפחתיים ובחיי היומיום, גם אחרי מותו בפברואר 2004, בעקבות ניתוח מעקפים כושל.

הלן מספרת כי אריה היה משכיל מאוד, עם הרבה חוכמה והומור בריא, ואפילו גאון. לפני גיל 16 ניגש לבחינות הבגרות, ובגיל 20 כבר קיבל תואר אינג'ינר. אריה היה ממקימי תנועת "הנוער הציוני", כשהמטרה היתה לשלוח את בני הנוער לישראל, ושם גם הכיר את הלן. הם נישאו בעיר ליל.

אריה עבד בצרפת במפעל כימי גדול, בסמוך לליל. לאחר שצבר חמש שנות ניסיון הוא יצר קשר עם הסוכנות היהודית בארץ, והתקבל לטכניון. ב-1950 עלו בני הזוג עם בניהם משה ושלמה. הבת צפי נולדה בישראל. כעבור שנים אחדות התמנה אריה לתפקיד ראש המבדקה הכימית בטכניון. כאשר חיפשו בטכניון מהנדס עם כישורים להקמת מעבדה לדלקים, הציע אריה את מועמדותו והתקבל לתפקיד. כך, למעשה, הוא הקים את מעבדת הדלקים הראשונה בישראל. בטכניון. אחרי 40 שנה הוא יצא לגמלאות.

_{השבט המשפחתי, 2017. צילום: גיא רותם} 

במלאת שנה למותו של אריה ז"ל, קיימה הלן תערוכה לזכרו בבית שאגאל. קיר שלם הוקדש אז לעבודות של בעלה המנוח, שהוגדר כאורח, ביניהם שני פורטרטים עצמיים.

האלבום מביא את סיפור חייו, קווים לדמותו, תחנות בחייו, תמונות משפחתיות, צילומי פתקים בכתב ידו, ועוד. הלן ואריה זכו למשפחה חמה ומלוכדת, שכוללת כיום 9 נכדים ו-12 נינים, והמהווה ניצחון על אלה שניסו להשמיד אותם ואת העם היהודי.

עותקי האלבום הגיעו אל הלן בדיוק ביום הולדתה. בגלל מגבלות הקורונה נחגג יום ההולדת שלוש פעמים. אצל כל אחד מילדיה – משה, שלמה וצפי. כך שזו היתה חגיגה משולשת ושמחה עד מאוד.